- כמה מילים על זוגיות בימי משבר -
ערב תשעה באב. הנושא שעל הלוח הוא זוגיות ומערכות יחסים. הנושא שבלב הוא חורבן הבית. והצימוד הזה מזכיר לי שבמילה חורבן יש חרב ויש גם חיבור.
מערכות היחסים שלנו הם בית המקדש בחיינו: מערכת היחסים עם בן או בת הזוג שלנו, עם הילדים שלנו, עם ההורים שלנו, עם הקב"ה, עם עצמנו... ועם זאת, הרבה פעמים, לעתים ללא משים, אנחנו מאפשרים לחומות המקדש להיבקע, ולגורמים חיצוניים (ופנימיים), בדמות אמירות, מחשבות ותפיסות שליליות ומפחיתות - להיכנס ולחלל את הקודש של היקר לנו ביותר.
חשוב לומר, שלמרות שנדמה לעתים כי המלחמה הזו מתנהלת מבחוץ, המלחמה היא לעולם לא חיצונית לנו.. זה לא הוא, או היא, או הם. כל מה שמקפיץ, מכעיס, מסית אותנו בעולם שמחוצה לנו, כל קושי או כעס המתחולל במערכות היחסים שלנו "מבחוץ", יש בו בכדי להאיר לנו על מלחמה המתחוללת בתוכנו, בתוך בית המקדש הפנימי שלנו. מלחמה או מאבק בין חלקים דואליים בתוכנו.
כך, למשל, המחשבה "איך הוא מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו, בזמן שאני מטפלת בהכל בבית", יכולה להאיר את החלק בתוכי שרוצה לעשות מה שבא לו לצד החלק בתוכי שרוצה להיות אחראית ולטפל בסדרי הבית ובילדים. מי קבע שיש חלק שהוא יותר לגיטימי מהאחר?
ברגע שנבין, ששני החלקים הם שלנו, וששניהם לגמרי בסדר, ואין חלק אחד שהוא בעל ערך יותר מהחלק השני - נוכל להכניס שלום בבית.
אולם ברגע שאנחנו שופטים חלק אחד (רצון) שבתוכנו ולא נותנים לו מקום, אנחנו גם ניטה לשפוט את החלק הזה כשהוא יבוא לידי ביטוי אצל האחר; ומפה, מתחילה להיווצר בהרבה מקרים הדרך ל"חורבן הבית"...
בימים אלה, חשוב לחזור ליכולת הבחירה שלנו. בין חיבור לחרב. בין שלום למלחמה. בכל כך הרבה היבטים. לזכור שיש לנו את היכולת לחבר, לעשות שלום, קודם כל בתוכנו. להזיז את הזרקור המופנה החוצה - לסביבה או לאדם אחר - פנימה. העבודה היא תמיד פנימה.
בתכל'ס, זה גם החדשות הטובות בכל העניין - שבידינו היכולת גם "לתקן", לאחות חלקים שנוצר בהם שבר, לבנות מחדש, להביא תשובה ולהחזיר את הקודש להיכל. העבודה הפנימית היא בידינו, והיא יכולה להפתיע אותנו בגלים ובעוצמות שלה, כשהיא מתרחשת.
ערב תשעה באב, אני בכיתה, אחרי מפגש נוסף שעסק והעמיק בהבנת הבחירות שלנו בתוך הזוגיות ובדרך שניתן לעשות במרחב הזה... ורק מתנגן בי, השיר של רמי: "כי כשהבית ריק, הבית ריק. כשהבית ריק, לא משנה לי אם אני צודק..."
"שלום בבית" - תרגיל לעבודה עם קלפים על החלקים שבתוכנו
אחת הדרכים המשמעותיות לעבודה עם החלקים השונים בתוכנו, היא לתת לכל אחד מהם ייצוג חיצוני. בשפה מקצועית קוראים לתהליך הזה החצנה. התהליך מאפשר לתת הכרה לכל חלק, להקשיב לו, לעשות דיאלוג אתו, וגם לאפשר לחלקים השונים לעשות דיאלוג מבוקר ביניהם.
אז איך עושים את זה?
א. בחירת הנושא
חשבו על נושא שמעסיק או מטריד אתכם (זה יכול להיות קשור במערכת יחסים שלכם, אבל לצורך התרגול, אין זה חובה).
ב. הקשבה והכרה בקיים
בחרו באופן אינטואיטיבי קלף אחד שייצג עמדה אחת או קול פנימי אחד שלכם לגבי הנושא. התבוננו על הקלף. מה יש בו? מה מתרחש בו? אם יש בקלף דמות - על מה היא חושבת? מה מעסיק אותה...? נסו לשער מה הקלף הזה בא לומר לכם לגבי הנושא... ומה אולי הייתם רוצים לשאול או אולי לומר לו...?
ג. מיפוי חלקים ו"קולות" נוספים
כעת, בחרו קלף נוסף, גם הוא בצורה אינטואיטיבית וחיזרו על התהליך (של סעיף ב').
ניתן לשלוף גם קלף שלישי, בהתאם לצורך, אך חשוב שלא להציף בקלפים (ובקולות) רבים מדי....
ד. דיאלוג בין החלקים
כעת, כשהקלפים כולם מונחים זה בצד זה, תשאלו את עצמכם מה קלף א' רוצה לומר לקלף ב'? ומה האחרון רוצה לענות לו...? עבדו לאט ובאופן אינטואיטיבי, רצוי מאוד לכתוב על דף את כל מה שעולה, ללא שיפוט או ביקורת.
ה. השלמה ואינטגרציה
כאשר אתם חשים כי שני הקולות אמרו את דברם, ניתן לעצור ולעשות זום-אאוט - ולומר לעצמנו: שני הקולות האלה קיימים בתוכי, שניהם חלקים שלי. שימו לב לתחושה המתעוררת בכם, כאשר אתם אומרים זאת, כאשר אתם לוקחים בעלות על שני החלקים, באופן שווה, ללא נטייה או העדפה. קצת כמו הורה המקשיב לשני ילדיו שרבים זה עם זה ואינו נוקט צד במריבה.
איך התחושה? מה מתאפשר במקום הזה...?
מוזמנים לשתף אותי במה שפגשתם...
אשמח ממש לתגובות ולשיתופים שלכם ❤️
שלכם,
הילה גבאי, פסיכולוגית ומאמנת מרצה ומנחה סדנאות הכשרה בעבודה עם קלפים
