- הדרכה לעבודה עם קלפים כמשאב בימי מלחמה -
הקדמה. כמה מילים אישיות...
שתיקה. שתיקה ארוכה אחזה בי בימים הראשונים, שעקבו לשבת השחורה ההיא. ואני אדם של מילים. וככל שהחדשות יותר רעשו, כך השתיקה שבי, גם היא רעשה. והעמיקה. צפתה אתי ברשתות החברתיות הגועשות, בתמונות של. בשמות של. באימהות של. צפתה אתי בקבוצות הווטסאפ מתייצבות בהתגייסות. כמו חייל מיומן, שרק חיכה לרגע שיידרש לקרב. בגדים. אוכל. אפודים. הסעות. עוד אוכל. והדרכות. כל כך הרבה הדרכות. כולם לומדים טראומה עכשיו. כולם מטפלים. כולם מטופלים. ורק השתיקה כמו בד לבן הסופג לתוכו בחמלה את כל גווני הרגש. ומה לא היה שם. הלם. חוסר אונים. פחד. כאב. צער. תסכול. כעס. עצב... אשמה.
ונתתי לה. כמה זמן שהיא ביקשה. ומדי פעם, אני מודה, הסתכלתי לה על השעון, כי הזמן כמו נעצר לנו. לי. לה. לכולנו. "חיכיתי ליום ראשון, שלאחר החגים, לחזור לעשייה" אמרתי היום למישהי בשיחת טלפון, והיא ענתה לי "והיום ראשון הזה, עוד לא הגיע". בום. המשפט שלה חזר אליי, כמו כדור שחוזר במהירות מחבטה אל הקיר, ישר אל השולח. וואהו. כמה שזה נכון. עוד לא התחלתי ממש את יום ראשון. כן, הייתה עשייה. כן, הייתה התנדבות. אבל כל זה התנהל לו במצב של מעין השהייה פנימית. במצב פנימי של המתנה דרוכה שכזו. המתנה ליום ראשון, של אחרי. שגם כעת לא ברור מתי הוא יגיע.
ודווקא המשפט הזה כמו העיר אותי, לידיעה שכבר הייתה שם; שלפנינו עוד מערכה ארוכה, חסרת ודאות, חסרת תאריך תפוגה, שדורשת הרבה אורך נשימה. להבנה שאין מה לחכות. ושהגיעה שעתי לדבר. מעבר לטיפולים השוטפים בקליניקת הזום, מעבר לעזרה הראשונה הרגשית שהתגייסתי להעניק. לדבר אל הקהילה שלי, ששתיקתי ודאי רועמת לה; בדרך שבה אני יודעת הכי טוב לדבר -
לתת מענה לכל אלה הזקוקים לכלי שיכול לרכך ולו במעט את הלב הקפוץ. ללמד איך ניתן להשתמש בשעה זו בקלפים טיפוליים עם מטופלים עם חברים, עם בני משפחה, עם עצמם.
אז התיישבתי, כתבתי וגיבשתי פרוטוקולים לעבודה עם טראומה בשילוב קלפים טיפוליים. חיברתי את החוטים של העבודה עם הטראומה לעבודה עם הקלפים. וכן, יש לי הרבה מה לומר בנושא. ואני רוצה להעביר את זה הלאה.
הכנתי לכם הדרכה - תרגיל במתנה, שהוא התחלה טובה, למי שמעוניין להשתמש בקלפים בשעה זו. דאגתי שהוא יהיה בשפה ידידותית ופרקטית, כך שתוכלו ליישם אותו בפשטות, ללא צורך בידע מוקדם עם קלפים.
תרגיל שהוא התחלה טובה לכל מי שרוצה לחזור לנשום, להתחבר למשאבים שלו, כבר עכשיו.
התרגיל מתאים גם לעבודה עם ילדים וגם לעבודה עם מבוגרים.
מוזמנים לקרוא ולתרגל עם עצמכם, עם מטופלים או מתאמנים ועם הילדים בבית.
הדרכה לעבודה עם קלפים ליצירת "מקום בטוח"
יצירה ועיגון של "מקום בטוח" באמצעות קלפים
תקציר שלבי התהליך
א. הכנה והיערכות של המרחב.
ב. הכנה והיערכות של עצמנו.
ג. בחירת קלף - כייצוג ל"מקום בטוח".
ד. תיאור חיובי של הקלף.
ה. הרחבת הדימוי שבקלף (אם מתאים).
ו. איתור המקום הנעים ביותר.
ז. עיגון בגוף.
ח. עיגון תודעתי. *** מי שרוצה לחוות אתי את התהליך - מוזמן לגלול למטה - צירפתי לכם במתנה ממני קטע מצולם מתוך קורס ההכשרה שאני מנחה לעבודה עם קלפים טיפוליים. - סרטון במתנה של התהליך בגרסה המקוצרת, שכולל גם הסבר על מהות התהליך ***
התהליך - הגרסה המלאה
מטרת התהליך
יצירת דימוי של "מקום בטוח", שאליו ניתן לחזור ברגע של מצוקה, הצפה, מתח או חרדה.
א. הכנה של המרחב
ראשית, בחרו ערכת קלפים איתה תעבדו. נבחר ערכת קלפים שיש בה ציורים או תמונות. אם אין לכם בבית ערכת קלפים, כל ציור או תמונה יכולים לשמש אתכם ולייצר את אותו האפקט.
* למי שאין ורוצה לרכוש קלפים - יש שפע של קלפים אצלי באתר, ויש גם אפשרות להתחבר ולעשות מנוי למאגר של ערכות קלפים דיגיטליים.
לצורך התהליך הנוכחי, מומלץ לסנן ולהניח במרחב רק קלפים שיש בהם דימויים נעימים, בטוחים,שלווים, מרגיעים, או ניטראליים, כאלו שיכולים להוות דימוי של מקום בטוח.
הכינו לכם גם דפים וכלי כתיבה. הכתיבה האינטואיטיבית שתלווה את ההתבוננות בקלף, תסייע לכם להתחבר פנימה. (מומלץ ללוות את ההתהליך בכתיבה אישית, אך זה לא חובה).
מוזמנים להניח במרחב גם דף חלק לבן או בריסטול לבן. אם מתאים, אפשר להצטייד גם בכלי ציור שיש לכם בבית או בקליניקה - טושים, עטים או עפרונות צבעוניים, צבעי פנדה, צבעי מים, או כל כלי ציור אחר שנגיש לכם (לא חובה).
ב. הכנה של עצמנו
לפני שנתחיל בתהליך, מומלץ בחום לעשות תרגילים שאתם מכירים של קרקוע וויסות מערכת העצבים. כך למשל, אפשר להניח את הרגליים יחפות על ה"אדמה" (הרצפה) ולדמיין אותן "שולחות שורשים" כלפי בטן האדמה..., אפשר לעשות תרגילי נשימות, או רק להתמקד לכמה דקות בנשימה, בדגש על הנשיפה... אם יש תרגיל שאתם מכירים ואוהבים - תעשו אותו.
ג. בחירת קלף - כייצוג ל"מקום בטוח":
כשאנחנו מרגישים מוכנים, נבחר באופן גלוי, קלף שיכול להוות עבורנו "מקום בטוח".
במילים פשוטות, נבחר קלף ש"עושה" לנו נעים, או קלף שנותן לנו תחושת ביטחון כשאנחנו מתבוננים בו.
במידה ואתם נמשכים ליותר מקלף אחד - ניתן לבחור יותר מקלף אחד ולייצר תמונה משותפת, מרחב משותף אחד, מסך הקלפים אותם בחרתם.
ההמלצה שלי, בשלב זה, היא להתמקד בקלף אחד - זה שהכי נעים לי - ולהתבונן עליו, ואת שאר הקלפים להניח בצד (כך, ניתן יהיה לחזור אליהם בהמשך, ולעשות איתם תהליך דומה, אם נרצה).
ד. תיאור חיובי של הקלף:
כעת, נתבונן בקלף וניקח מספר רגעים לתאר את הקלף ואת כל אשר מצוייר או מצולם בו. מה הסיפור של הקלף שבחרתי?
(בעבודה עצמית - נכתוב את התיאור לעצמנו על הדף. בעבודה עם אדם אחר - האחד מתאר והשני חוזר ומהדהד את מילותיו):
חשוב מאוד בשלב זה שהשאלות המכוונות יהיו לכיוון החיובי: מה נעים לי בקלף? מה אולי מרגש אותי בו..? מה מתאפשר במרחב הזה? מה עושה אותו לנעים או למוגן עבורי? מה אני אוהב בו?
אם יש דמות בקלף - אפשר להתייחס ליכולות, לעוצמות ולכוחות של הדמות, למה שעושה לה נעים בסיטואציה שבה היא נמצאת בקלף, וכיו"ב...
ה. הרחבת הדימוי שבקלף: (אם מתאים)
אפשר, אם מתאים, להניח את הקלף (או הקלפים) על בריסטול או דף לבן חלק (אפשר למקם את הקלף, איפה שרוצים על הדף) ולהמשיך את הדימויים שעולים מתוך הקלף על-גבי הדף הלבן. אפשר גם להשתמש בדף הלבן כסוג של רקע לתמונת הקלף ולעצב אותו ככל העולה בדמיון (מי שלמד אצלי יודע שזו טכניקה שאני מאוד אוהבת לעשות, כחלק מהגמשה של סיפור או נרטיב, כעת נשתמש בה במטרה לייצר את המרחב הבטוח המדוייק ביותר עבורנו).
למעוניינים בכך, אפשרי גם להניח את הקלף בצד ולצייר על הדף הלבן ציור בהשראתו.
כל דרך שבה תבחרו היא טובה ואפשרית - כל עוד שהיא מייצרת תמונה שמקנה לכם תחושה נעימה ובטוחה.
ו. איתור המקום הנעים ביותר:
כעת, לאחר שסיימנו לייצר את התמונה הנעימה באמצעות הקלף, נתחיל לסרוק באיטיות עם מבט העיניים את הקלף ו/או את הדף שעליו הוא מונח ולאתר את המקום בקלף/בדף שנותן לנו את התחושה הכי נעימה ובטוחה. אפשר להתמקד באובייקט מסוים שמצולם או מצויר בקלף, או בכל נקודה שהיא במרחב הקלף או הדף.
ז. עיגון בגוף:
בזמן שאנחנו מתבוננים בנקודה או באובייקט הנעים ביותר שבקלף - נפנה את הקשב שלנו פנימה, לתחושות הגוף שלנו ורק נשים לב לתחושה הנעימה המתעוררת בגוף: איפה בגוף היא מתעוררת בי? מה העוצמה שלה? מה הטמפרטורה שלה..? נשים לב אם יש לה איזושהי צורה? גודל? צבע? האם יש לה תנועה..?
ורק נשים לב... ונשהה איתה מספר רגעים, על מנת לעגן את התחושה הנעימה הזו ואת כל מה שמתלווה אליה בגוף שלנו.
לפני סיום, ננסה לשאול את עצמנו: "אילו התחושה יכלה לדבר, מה היא הייתה אומרת?"
[הערה: כאשר נעבוד עם אדם נוסף, ניתן יהיה להדהד לו את התיאור שעולה בקול רם, לאט וברגישות...].
* למי שיותר נוח, אפשר לעצום את העיניים ולעשות את כל השלב הזה בעיניים עצומות בזמן ש"מחזיקים" את תמונת הקלף בדמיון.
* במידה ותמונת הקלף שבראש מתחלפת לנו בתמונה אחרת שאינה נעימה - יש לפתוח את העיניים ושוב להתבונן בתמונה של ה"מקום הבטוח", להתמקד במקום הנעים ביותר שבקלף ו/או בציור, תוך שאנחנו שמים לב לנשימה. כאשר יש הקלה - ניתן לחזור חזרה ולעצום את העיניים.
ח. עיגון תודעתי:
לסיום, ניתן לכתוב לעצמנו על הדף מילה או משפט ש"אוספים" עבורנו את התהליך ואת התחושה. ניתן לכתוב את המשפט שעלה לנו מתוך התחושה בשלב הקודם, במידה ועלה כזה.
מומלץ לחזור על התהליך מספר פעמים, על מנת שהתמונה תוכל להוות עבורנו ייצוג של "מרחב בטוח" ברגעים של סטרס או חרדה.
בסיום התהליך, מומלץ להניח את הקלף/הציור או צילום שלו במקום שיהיה נגיש וזמין לנו, שנוכל לחזור אליו ולהתחבר דרכו מחדש ובמהירות לחוויה הנעימה ול"מקום הבטוח" שיצרנו. אפשר לצלם את הקלף ולשים אותו כשומר מסך בטלפון הנייד, או להניח ליד המיטה או במרחב המוגן. מוזמנים להתנסות בתרגיל עם עצמכם, עם הילדים שלכם, עם המטופלים או המתאמנים שלכם ועם כל מי שזקוק לכך בימים מאתגרים אלה. לכל שאלה או עניין, אני כאן, הילה
אשמח מאוד אם תכתבו לי ותשתפו אותי בהתנסות שלכם :)
הסבר על התהליך - בליווי שלי :)
מצרפת לכם גם סרטון הדרכה קצר בהנחייה שלי - קטע מתוך קורס ההכשרה שאני מנחה לעבודה עם קלפים טיפוליים. אז תכינו ערכת קלפים, דפים וכלי כתיבה - ותלחצו PLAY...
ומי שרוצה גם ללמוד אתי את קסמם של הקלפים הטיפוליים
- יש מסע שכזה, בן שבעה מפגשים. לימוד היברידי (פרונטלי או בזום, לבחירתכם)
יש הכשרות בוקר וערב. כל הפרטים כאן.
מאחלת לכולנו ימים שקטים ובטוחים, מבחוץ ומבפנים. חיבוק ממני,
הילה 🧡
